<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ט ח"ב</h1>
<h2>דף צב.</h2>
מקח טעות גובה הלוקח מן המוכר מעות אם יש לו כדין בעל חוב כך כתב רבינו תם בספר הישר פירש ואינו יכול לומר טול מה שמכרתי לך במעותיך או מטלטלי' אחרים וכן נראה מגרסת רב אלפסי וראשון נראה עיקר קמא. המוכר שור ונמצא נגחן או נמצא שאין לו שיני' ומכרו סתם ולוקח רגיל לקנות לשחיטה וגם כן רגיל לחרישה אף על פי שרוב השוורים לחרישה אינו מקח טעות דלא אזלינן בממונא בתר רובא במקום ספק והמוציא מחבירו עליו להביא ראיה ואם מנהגו לקנות לזה ולזה אם אין הוכחה בדמים כגון שיש ערך אחד לשחיטה וערך א' לחרישה הדמים מודיעין קמא מציעא בתרא וכן כתב רש"י וריב"ם ורשב"ם. מוכר חטים יפות ונמצאו רעות שיש בכאן דין לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר ואם בהפך יכול לחזו' בו ולא ליקח מפני אונאה ולא ביטול מקח אבל אדומות ונמצאו לבנות או לבנות ונמצאו אדומות או יין ונמצא חומץ וכיוצא בזה שהוא שני מינין יש בכאן ביטול מקח אפילו ששוה יותר ממה שהיה סבור מתחלה דאיכא דניחא ליה בהא ואיכא דניחא ליה בהא ושניהם יכולין לחזור אבל יפות ונמצאו כך או רעו' ונמצאו כך אין א' יכול לחזור אפילו הוקרו או הוזלו אבל יש בהם דין אונאה לשניה' וכן פרשב"ם וכן הרמב"ם ז"ל בפרק בתרא. המוכר פירו' לחבירו סתם וזרען ולא צמחו הרעים שאינן נאכלין חייב באחריותן מוכ' ונותן לו דמי הזרע כי בודאי לזריעה קנ' כגון זרע פשתן מאח' שאוכלין אותו לפעמים ואם התנה מתחלה לזרע חיי' באחריותן ובכל מקו' שאמרנו שחייב נותן לו דמי הזרע שקנה ממנו אבל לא ההוצאה פירש ואינו מנכה ללוקח אפילו דמי עצים כי מה נהנה מהם. וכתב רב אלפסי וה"מ דלא צמחו מחמת עצמן אבל מחמת ברד וכיוצא בו אינו חייב באחריות' והתוספות כתבו דלא תלינן לעולם בזרעים זולתי אם נתברר גריעותם ויש מי שפירש דהיכא דהקרקע בדוק ולא נתברר ריעות הזרעים אם זרעו כל בני הבקעה ולא צמחה לא תלינן בזרעים ואם צמחו כולם יש לו צמח או תלינן בזרעי גריעות וכן נראה עיקר ולזה הסכים הרא"ש בתרא. המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן אם הוא שקונה לחרישה הוי מקח טעות ואם לשחיטה קונה ולא לחרישה לא הוי מקח טעות. ואם קונה להאי ולהאי לא הוי מקח טעות כשאין הדמי' מודיעין ששוה כל כך לשחיטה כמו לחרישה ואם יוכל להודיע בדמים הדמים מודיעין והם ראיה ולעולם לא אזלי בממונא בתר רובא בתרא וברשב"ם. המוכר שור ונמצא מחט בעובי בית הכוסות והוגלד פי המכה שיש ג' קודם שחיטה ואם מכרו תוך שלשה הוי מקח טעות לא הוגלד המוציא מחבירו עליו הראי' והו' הלוקח אפילו לא נתן עדין מעו' המקח כי מחזיק שברשותו נולד הספק וי"א כי מי שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה וראשון עיקר בתרא. וכתב רבינו אפרים ובעל הערוך וכן הרא"ש כי דוקא במחט או בטרפות מכה אבל בטרפות סירכא לא הוי מקח טעות משום דשכיחא והרמב"ן כתב כי הוא הדין בטרפות סירכא וראשון עיקר. ודוקא מי שבהמה שלו אבל סרסור דמשהקונה מזה ומוכר לזה מישתבע דלא ידע ומיפטר כתובות.
<h2>דף צז:</h2>
המוכר יין לחבירו והחמיץ בקנקנים דלוקח ואפילו אמר ליה למקפה כלומר לאוצר אינו חייב באחריותו ובקנקנים דמוכר אם אמ' ליה למקפה חייב באחריותו ואם ידוע שיינו של מוכר לעולם מחמיץ ואמר ליה למקפה לאחרי זה מקח טעות אפילו בקנקנים של לוק' אבל לא אמר ליה למקפה לא ואי אמר ליה יין מבושם אפילו בקנקנים של לוקח חייב להעמיד לו עד עצרת כלומר לתת לו יין שראוי להתקיים עד עצרת ואם החמיצו אחר עצרת קנקנים של לוקח גרמו. אמר ליה יין ישן אני מוכר לך חייב משל אשתקד אמר לו מיושן צריך לתת לו מג' שנים מתישן והולך עד החג ולא עד עצרת ולא יותר כמו שכתבתי ואם הוא בקנקנים דמוכר והחמיצו קודם החג חייב באחריותו ואינו יכול לומר לא איבעי לך לשהויי והמוכר לחנוני כדי למכור בחנותו מעט מעט והחמי' בשליש החבית בקנקנים דמוכר דינו כמו שאמר ליה למקפה וחייב באחריותו מוכר ואם שינה ברזא מן החבית במקום אחר באחריות לוקח כי שינוי גרם וכן אם עבר יום השוק והיה יכול למוכרו כולו ולא מכרו ואם קנאו להוליכו למקום פלוני ונעשה חומץ קודם שהוליכו על המוכר דאינו יכול לומר לא איבעי לך לשהויי וכמאן דאמר ליה למקפה דמי. וכתב הרשב"א דכל מקום שיכול לומר לו מוכר לא איבעי לך לשהויי דוקא אדם שדרכו למשהייה באותו עת ששיהא בתרא. מוכר חבית של שכר לחבירו והחמיץ כל ג' יום ברשות מוכר מכאן ואילך ברשות קונה וביין אין חלוק בו בין ג' ימים אלא בין קנקנים דלוקח וקנקנים דמוכר ובין אמר לו למקפה בתרא.
